ע"ש 1093/04

תקציר

הערעור מתייחס לדרישה לתשלום מס בולים על הסכם הלוואה שנחתם בין ק.פ.ג. נאמנות לבין המערערת. המערערת ערערה על הדרישה מכמה טעמים. ראשית, הם טענו כי המונח "ערך פרדיקט" בחוק מס בולים על מסמכים מתייחס רק לריבית על ההלוואה ולא לסכום הקרן שהולווה, ויש לפרשו ככזה. עם זאת, השופט קבע כי החוק ממסה מסמכים ולא עסקאות, ולכן סכום הקרן, יחד עם תשלומי הריבית, חייב במס. שנית, המערערת ביקשה כי סכום הריבית יוון לערכו הנוכחי, אך השופט קבע כי מס הבולים ימשיך להיגבות במצב הנוכחי, ללא היוון, בעקבות פסיקה קודמת שעיכבה את ביצוע ההיוון. שלישית, המערערת טענה כי רשות מס הבולים הפלתה אותה לרעה בהנפקת השומה, שכן גורמים אחרים היו מודעים לפטור שהיה חל על הסכם ההלוואה שלה אילו נחתם מאוחר יותר. השופט קבע כי המערערת לא הביאה כל ראיה לטענה זו, וממילא לא ניתן לנסח את ההסכם כדבר שאינו הסכם הלוואה. עוד טענה המערערת, כי מאחר והיא רק אחת החתומות על ההסכם, יש לחייבה רק במחצית מסכום מס הבולים. השופט חלק על כך, וציטט את חוק החוזים, הקובע כי במקרה של ריבוי חייבים, הנושה רשאי לדרוש תשלום מלא מכל אחד מהחייבים או מכולם. לבסוף, ביקש המערער לדחות את הדיון עד להכרעה בשתי עתירות בעניין חוק מס בולים על ידי בית המשפט העליון. השופט קבע כי מאחר שהעתירות כבר הוכרעו, ויתרה מכך, אינן תומכות בעמדת המערער, אין סיבה לעכב את הדיון. משכך, דחתה השופטת את הערעור כולו, והורתה למערערת לכסות את הוצאות רשות מס הבולים, בתוספת ריבית.