ע"ע 34143-03-13

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פסק דין בבקשת המשיב לחייב את המבקש להפקיד ערבות להוצאותיו בדיון הקרוב בערעור. בית הדין מורה למשיב להפקיד ערבות כזו, הקבועה כיום על סך של 8,000 ₪, עד ליום 31.7.14. בקבלו החלטה זו, בית הדין מביא בחשבון את זכות היסוד של הגישה לערכאות, תוך הכרה בכך שזכות זו אינה מוחלטת ויש לאזן אותה עם שיקולים אחרים כגון זכותו של המבקש שלא להיות נתון להטרדות אינסופיות, או זכותו של המשיב להימנע מהוצאות שוטפות אם הגנתו תתברר כשלעצמה. בית הדין בוחן גם את ההבדלים בין דרישת ערבות בשלב הערכאה הראשונית לבין דרישת הערבות בשלב הערעור. בעוד שהראשון עשוי להוות מכשול גדול יותר לגישה לצדק, האחרון, כמו במקרה זה, עוקב אחר דיון מהותי ופסק דין שכבר ניתן נגד המערער. אי תשלום הוצאות משפט קודמות מהווה גורם משמעותי לטובת דרישת ערבות, במיוחד כאשר העלויות נובעות מפסק דין סופי. בית הדין בוחן גם את תחולתו של סעיף 353א לחוק החברות, המסמיך את בית המשפט לבקש מגורם ערב לספק ערבות מספקת לתשלום אם המבקש יזכה בתיק. במקרה הנוכחי, החברה המשיבה לא הפריכה די הצורך את החזקה לטובת דרישת ערבות, ואף לא הוכיחה יכולת לעמוד בהוצאותיה של המבקשת. זאת ועוד, בית הדין מוצא כי המשיב לא פרע את החיובים כפי שהורה בית הדין האזורי. בסופו של דבר, הימנעותו של המשיב מביצוע פסקי דין קודמים של בית המשפט והסיכויים הנמוכים להצלחת הערעור מביאים לכך שהבקשה לחייב את המשיב להעמיד ערבות להוצאות המבקש מתקבלת. במידה והמשיבה לא תעמוד בדרישת הערבות, ערעורה יידחה.