דב"ע מה/48 - 0

תקציר

המקרה נסוב סביב צירוף נכויות הנובעות מפגיעה בעבודה והתנאים המסדירים הליך זה. על פי חוקי הביטוח הלאומי, ניתן לצרף נכים אם מתקיימים קריטריונים ספציפיים. לעניין זה, הפחתת ההכנסות הנובעות מאופיין המצטבר של הנכות חייבת להיות על בסיס קבוע. בית המשפט מפרש את הביטוי "קצבה במקום מענק" ומגיע למסקנה כי אין צורך בפרשנות בלעדית. כמו כן, פסק הדין דן בצורך בקביעה פוזיטיבית של ירידה בהכנסה ובכושר השתכרות, וקובע כי אין די בשומה גרידא. כדי להוכיח הפחתה לצמיתות, על המבוטח להוכיח ירידה בהכנסות על פני תקופה סבירה. בית המשפט גם מדגיש כי הפחתת הכנסות מלקוחות בודדים אינה הוכחה מספקת. במקרה זה נקבע כי הפסד הכנסתו של המבוטח היה נמוך מ-50% לעומת לפני פציעתו השנייה. אשר על כן, הערעור מתקבל, ונקבע כי לא מתקיימים התנאים לשילוב נכויות המבוטח. החלטה זו מבטיחה כי התקנות מיושמות כראוי, תוך הבהרה לגבי הקריטריונים להצמדת נכויות ושמירה על תקינות מערכת הביטוח הלאומי.