רע"א 1647/19

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על תחולת ההגנות בדיני הנזיקין. החברות המערערות קיבלו רישיון שיווק ממשרד הבריאות וייצרו מוצרי מי פה. לטענתם, הרישיון מהווה "הסמכה חוקית" לפי סעיף 6 לפקודת הנזיקין, אשר תפטור אותם מאחריות בתביעת נזיקין, למעט רשלנות. עם זאת, השאלה המרכזית הייתה האם האישור כלל אישור לשנות את הוראות היצרן, דבר שנמצא כי החברות עשו מבלי ליידע את הרשויות הרלוונטיות. השופטת בחנה בהרחבה את הטענות והראיות, והסכימה עם קביעת בית המשפט המחוזי כי החברות אכן לא הפנו את תשומת הלב לשינויים שביצעו בהוראות. כתוצאה מכך, קבע השופט כי החברות אינן יכולות לטעון להגנה לפי סעיף 6, שכן הן לא פעלו בתום לב. שינוי הוראות היצרן נתפס כמעשה חריג, ולא ניתן היה לפרש את הרישיון כמתיר שינויים כאלה. השופט הדגיש כי מטרת רישיון השיווק היא להגן על בריאות הציבור ובטיחותו ואין להשתמש בו כדי להצדיק הטעיית הצרכן. עוד ציינה השופטת כי החלטת היועמ"ש שלא להופיע בהליך לא הצביעה על היעדר פגם בהתנהלות החברות. ייתכן שאי ההופעה נבעה משיקולים שונים, ואל לחברות לבנות את טיעוניהן על החלטה זו. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחברות חויבו לכסות את הוצאות התובע.