רע"א 4683/22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת רשות הערעור ללא צורך בתגובה, תוך הסתמכות על תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי. המבקשים ניסו להציג את טענותיהם כמבוססות על עקרונות, אך בית המשפט זיהה אותם כמי שמבקשים פסקי דין מעשיים ספציפיים בנוגע לרווחים שהרוויחו שלא כדין, שרשות מקרקעי ישראל זכאית להחזיר. המבקשים טעו בטיעוניהם לגבי חישוב דמי השימוש, אשר בלבלו את המושג "דמי שימוש ראויים". על פי הפסיקה המקובלת, כאשר מתרחשת הסגת גבול, עומדת בפני הצד הנפגע תביעה לפיצויים ותביעת עשייה. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין פיצוי בגין נזק לבין פיצוי בגין עשיית עושר שלא כדין. בסיכומיהם בחרה רשות מקרקעי ישראל בסעד המבוסס על העשרה, תוך התמקדות בהשבת דמי השכירות שקיבלו בפועל המבקשים בגין השכרת הקרקע הנדונה. בית המשפט קבע כי אין צורך בהערכת דמי שימוש משום שתביעת רמ"י התייחסה לרווחים בפועל מהסגת גבול, והכנסות השכירות שיקפו בצורה הטובה ביותר התעשרות זו. גם אם נפלה טעות בחישוב, אין היא ראויה לערעור במקרה זה. בית המשפט לא מצא כל שימוש לרעה בתקנה 148(ב) על ידי בית המשפט המחוזי, ואף לא עיוות דין. בקשה נוספת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי נדחתה בעקבות דחיית בקשת הערעור. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור נדחתה, ולא נפסקו הוצאות מאחר ולא התבקשה תשובה. ההחלטה ניתנה ביום 11.8.2022.