עת"מ 475/06

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לעתירה המערערת על החלטת פקיד רישוי לפי חוק כלי ירייה לשלול את הרשאתו של העותר לשאת נשק. הקצין ביטל את האישורים שהונפקו על ידי שתי חברות ודחה את בקשת חברה שלישית להעסיק את העותר כמאבטח חמוש. ההחלטה התבססה על המלצת המשטרה, שלא הוסברה בתחילה אך בהמשך התייחסה ל"חומר חסוי". החלטת פקיד הרישוי נשענה על שלוש נקודות: מאסרו וגירושו של העותר מארה"ב בעבר, קשריו עם גורמים פליליים ומעורבותו לכאורה במעשי אלימות שאירעו לאחרונה. העותר הודה בחלק מהן, אך הכחיש את האחרות, וטען כי אישורו הקודם לשאת נשק ניתן למרות הסתבכותו עם הרשויות בארה"ב. הוא גם טען כי עבודתו באבטחת עבריין לשעבר לא עברה על שום חוק. ליבת הסוגיה, בראיית בית המשפט, סובבת סביב התנהלותו של העותר לאחר מתן האישורים משנת 2005. בית המשפט בחן את נימוקי המשיב והסכים כי קיימת עילה מספקת לביטול האישורים. ממודיעין משטרתי ומחומרי חקירה עולה חשש כי החזקת הנשק של העותר עלולה להוות סכנה לשלום הציבור. זאת, במיוחד לאור העסקתו האחרונה באבטחת אדם בעל עבר פלילי משמעותי ותיק חקירה פתוח משנת 2005 בחשד לתקיפה. כמו כן, ציין בית המשפט כי הליך קבלת ההחלטות של פקיד הרישוי פעל בהתאם להנחיות מנהליות וכי המשטרה הייתה מוצדקת בכך שפעלה על פי חשדות ולא חייבה להמתין להרשעה. האישור הקודם לא מנע את ההחלטה הנוכחית, והסגירה הקודמת של תיקי חקירה לא שללה את התייחסותם במסגרת ההחלטה הנוכחית. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, אם כי בית המשפט לא חייב את העותר לכסות את הוצאות המשיב בשל היעדר הנמקה ראשונית להחלטה והאפשרות להציג את טענותיו רק לאחר הגשת העתירה. עוד צוין בפסק הדין כי העותר יוכל להגיש בקשה מחודשת לאישור לאחר שחלף זמן מה. ההחלטה ניתנה ביום 29.11.2006, בהיעדרם של שני הצדדים.