ת"א 2605-06-14

תקציר

טענת התובע לביטול פסק דין קודם בדבר זכויותיו במקרקעין מסוימים מבוססת על ראיות שקדמו לפסק הדין המקורי וכן על ראיות שצמחו לאחריו. הראיות שלאחר פסק הדין נסובות סביב טענת התובע כי מכירת הקרקע בשנת 1994 – שהיוותה את הבסיס לפסק הדין הקודם נגדו – בוטלה לפני שהתקשר בהסכם רכישה בשנת 2005. עם זאת, השופט מגיע למסקנה כי לא התקיימו התנאים לביטול פסק הדין הקודם. ראשית, הראיות שהוצגו אינן נחשבות חדשות, ואין בהן כדי לשנות באופן משמעותי את פסק הדין הקודם. שנית, התובע לא פעל בשקידה סבירה בהצגת ראיה זו, שכן היא קדמה במידה רבה לפסק הדין הראשון והתובע אינו מציע כל הסבר לאיחורו בכך. שלישית, טענת התובע כי פסק הדין הקודם אינו מהווה מעשה של בית המשפט נדחית; פסק הדין נבע ממחלוקת בה נדונה המכירה משנת 1994 ולכן נחשבת לפעולת בית משפט. טענות נוספות שהעלה התובע בדבר מצג שווא ושינוי נסיבות נדחות אף הן; נמצא כי התובע משנה את קו טענתו והמקרים שהוא מביא נחשבים לא רלוונטיים. ככלל, השופט קובע כי לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק לביטול פסק הדין הקודם ועל כן התביעה לביטולו נדחית. התובע חויב בהוצאות הנתבעים ובשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.