ע"מ 525/04

תקציר

פסק הדין המדובר הוא בתביעת מזונות הורים, כאשר הערעור הופנה לפסק דין שחייב אב לשלם 5,500 ₪ בחודש עבור מזונות חמשת ילדיו, בנוסף לקצבת הילדים מהמוסד לביטוח לאומי. בני הזוג, שנישאו בשנת 1990 והביאו לעולם חמישה ילדים משותפים, ניהלו הליכים הן בבית המשפט לענייני משפחה והן בבית הדין הרבני לאחר שנישואיהם התפרקו. האם דרשה 19,460 שקל לחודש עבור אחזקת הילדים, דבר שהאב ערער עליו בטענה שהאם יכולה לעבוד בעסק של אביה כדי לסייע בפרנסת הילדים. עם זאת, החוק הישראלי אינו מחייב אישה לחפש עבודה מחוץ לבית כדי להימנע מתשלום מזונות. בית המשפט לענייני משפחה קבע בעבר כי הצרכים הבסיסיים של הילדים מסתכמים בכ-1,550 ₪ לילד, וכי אין לחשב את עלויות המזונות של מספר ילדים ככפל פשוט של צרכיו של ילד אחד, במיוחד כאשר מספר הילדים גבוה. לפיכך, בית המשפט קבע כי התשלום החודשי של האב בסך 5,500 ₪ היה ראוי. פסק דין זה מחזק את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים. הסקירה המקיפה מאשרת כי על פי סעיף 3א לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), שני ההורים אחראים למתן מזונות לילדיהם הקטינים, כאשר חובת האב נובעת מהדין האישי וחובת האם נובעת מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות. בית המשפט מכיר בכך שככלל, אין צורך בראיות מפורטות להוכחת צרכיו הבסיסיים של קטין, ובמקרה ספציפי זה היה ראוי לקבוע צרכים אלה על ידי בית משפט קמא. כמו כן, פסק הדין דן בהתחשבות ב"שפע" הצדדים, ומסביר כי עושרו של האב אינו משפיע על חובתו לפרנס את ילדיו בהתאם לצרכיהם. בית הדין מתייחס גם לפוטנציאל השתכרותו של האב ומציין כי מאחר שאין מחלוקת כי מדובר בכ-25,000 ₪, יש להתייחס לכל שינוי בנסיבות העסקתו בבית המשפט קמא. לבסוף, מדגיש פסק הדין כי פסק דינו של בית משפט קמא התמקד במזונות ילדים ולא במזונות בן הזוג, וכי הסכום שנקבע למזונות היה נתון לשיקול דעת סביר. לפיכך, הערעור נדחה, ופסק הדין הקודם עומד בעינו, ללא הוצאות נוספות.