ת"א 39125-06-23

תקציר

בית המשפט דוחה את בקשת העותר לשחרור הסחורה שנתפסה על ידו. העותר, הבעלים של חברת איילול, חילט את סחורתו על ידי פקידי המכס על בסיס חשד להברחת נשק, שנקבר בתוך הסחורה. העותר טען כי הוא אינו הבעלים של הסחורה, אלא רק יבואן מטעם לקוחות שונים, ולכן התפיסה אינה חוקית. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענת העותר אינה עולה בקנה אחד עם מעשיו ועדותו שלו. לדברי בית המשפט, החברה של העותר פעלה כסוכנת או כבעלים של הכובש, והעותר היה בעל השליטה בטובין המדוברים. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין המסלול האזרחי-מנהלי לחילוט לבין המסלול הפלילי, וציין כי היעדר הליכים פליליים נגד העותר אינו רלוונטי לחילוט לפי פקודת המכס. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי העותרת לא הוכיחה די הצורך את ערך הטובין, וכי מכירת הטובין תשרת טוב יותר את האינטרסים של כל הצדדים המעורבים. השופט הדגיש גם את שיקול הדעת הנתון לרשויות המכס בהתרת ערבות בגין טובין שנתפסו, ובמקרה זה קבע כי הנסיבות אינן מצדיקות חריגה כזו. לבסוף הורה השופט לעותר לשלם למשיב הוצאות, שנקבעו על סך 6,000 ₪, והתיר למשיב לקבל בחזרה חומרים חסויים שהוגשו במהלך המשפט.