ע"א 783/81

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על משמורת על ילד קטין שאביו מסר אותו לטיפולו של סבו וסבתו מצד אמו של הילד לאחר מות אמו. שנתיים לאחר מכן ביקש האב את החזרת בנו, אך הסבים סירבו. העניין הגיע לבית המשפט, ובית המשפט המחוזי בירושלים פסק לטובת האב. הסבים והסבתות ערערו על החלטה זו, אך בית המשפט העליון דחה אותה וקבע כי לא ניתן להפריד ילד מהוריו הטבעיים ללא הסכמה, אלא בנסיבות קיצוניות הקבועות בחוק. בית המשפט הדגיש כי המצב הטבעי הוא שילד יהיה עם הוריו, וכי זכותו של ההורה לבקש את החזרת ילדו מבני המשפחה להם הופקד. פסק הדין דן גם ברעיון טובת הילד, וציין כי הוא כולל שיקולים נפשיים ורגשיים, ולא רק כלכליים או חומריים. כמו כן, נקבע כי טובת הילד אינה יכולה להיות הגורם המכריע היחיד בתיקי משמורת בהם לא הוכח הבסיס המשפטי להוצאת הילד מחזקת הוריו. במקרה ספציפי זה, אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי יש להחזיר את הילד לאביו, תוך שהוא מדגיש את חשיבות העובדה שהילד גדל עם התא המשפחתי הטבעי שלו ואת ההשלכות השליליות האפשריות של דחיית ההחזרה. בית המשפט הורה לבצע את ההחזרה בתוך שלושה חודשים, תוך הכנה מתאימה לילד, והעניק לסבים ולסבתות זכויות ביקור.