ע"א 7760/12

תקציר

פסק הדין בתיק זה נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לחלקת אדמה בישראל. המנוח, שחי על הקרקע למעלה מחמישה עשורים, היה קשור אליה קשר עמוק ושאב ממנה את פרנסתו. מינהל מקרקעי ישראל טען כי המנוח מעולם לא פנה אליהם באופן פורמלי להסדרת זכויותיו, המתחייבת מכוח החלטה 339. עם זאת, בית המשפט מצא כי המלצה שנשלחה ישירות לגוף חיצוני, והתקבלה על ידי רמ"י, צריכה להיחשב כבקשה תקפה. יתר על כן, גם אם מדובר בהיעדר פנייה ישירה, מינהל מקרקעי ישראל לא יכול היה להסתמך על כך כצידוק, שכן למנוח לא הייתה סיבה להאמין כי המלצת הגוף החיצוני אינה מספקת. גם על מנהל מקרקעי ישראל הוטלה חובה להפעיל שיקול דעת זהיר בעניין זה, דבר שלא עשה. בכך הסכים בית המשפט עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי נמנע מהמנוח שלא בצדק לחתום על חוזה חכירה בשל פעולותיה הפסולות של רמ"י, וכי הוא עמד בכל הדרישות לחכירת הקרקע. עוד הודגש בפסק הדין כי הסמכות להחכיר את הקרקע נתונה אך ורק לרשות מקרקעי ישראל, ולא ניתן להאציל את סמכותם שלא כדין. לפיכך דחה בית המשפט את ערעור רמ"י וחייב אותם לשלם הוצאות משפט למשיבים. השופט נעם סולברג נתן את פסק הדין, שנתמך על ידי הנשיא א' גרוניס והשופט י' דנציגר.