ת"א 45692-07-19

תקציר

התובע, בעל חלקת אדמה, הגיש תביעה נגד הנתבע בדרישה לפנותו מהקרקע. הנתבעת משתמשת בקרקע משנת 1985 בחכירה חקלאית עונתית. חוזה החכירה חודש מדי שנה עד שנת 1986, אז פג תוקפו. בשנת 1999 הופקעה הקרקע והזכויות בקרקע הועברו לתובע. הנתבעת לא התנגדה לתכניות ההפקעה כאשר הוצאו בשנים 1999 ו-2001. עוד נקבע כי כל בנייה שביצע הנתבע במקרקעין נעשתה ללא אישור. בית המשפט קבע כי לנתבע אין זכויות במקרקעין ומעמדו הוא של רישיון מיותר, הניתן לביטול בכל עת, במיוחד כאשר מדובר במקרקעי ציבור. התובע, כבעלים, רשאי לדרוש את פינוי הנתבע, המחזיק שלא כדין במקרקעין. כמו כן, נדחתה גם תביעת הנתבע לפיצוי בגין שיפורים שנעשו במקרקעין, מאחר שלנתבע היה די זמן לפרק ולסלק את השקעותיו מהקרקע. בית המשפט קיבל את התביעה העיקרית והורה על פינוי הנתבע מהמקרקעין, תוך שהוא דוחה את התביעה שכנגד ומורה לנתבע לשאת בהוצאות התובע ובשכר טרחת עורך דין. לנאשם ניתנה ארכה עד ליום 30.11.22 לפנות את הקרקע.