ע"א 9313/08

תקציר

במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, תבעו המערערים פיצויים בגין היתרי בנייה על ידי הוועדות המקומיות והמחוזיות לתכנון ובנייה בתל אביב, בטענה לרשלנות והפרת חובה חקוקה. בתחילה הוצא ליזמים היתר לבניין מגורים בנווה צדק, אך בהמשך הוא בוטל לאחר התנגדות של שכן, מר אורי טוכלר, שטען כי ההיתר אינו חוקי. צו הפסקת עבודה שיפוטי הוצא בעקבותיו, וגם היתרים מאוחרים יותר בוטלו או שונו בשל סכסוכים בין תוכניות מתאר. המערערים טענו כי פעולות אלה של הוועדות עיכבו את הבנייה וגרמו לנזקים כספיים משמעותיים. עם זאת, בית המשפט המחוזי פסק לטובת הוועדות, ולא מצא כל רשלנות או הפרה סטטוטורית, שכן המערערים לא הוכיחו די הצורך כי הוועדות פעלו באופן בלתי סביר או מחוץ לסמכות החוק. בית המשפט הדגיש כי על רשויות התכנון לאזן בין האינטרס הציבורי לבין זכויות הקניין של הפרט, והגיע למסקנה כי הוועדות פעלו במסגרת שיקול דעתן בהתחשב בפרשנויות המשפטיות המורכבות של חוקי התכנון באותה עת. בסופו של דבר, המסקנה הייתה שאף אחת מהוועדות לא נשאה באחריות נזיקית, שכן פרשנותן ופעולותיהן שבאו בעקבותיהן נחשבו בגדר הסבירות. פסק דינו של בית הדין לעררים אישר את ההחלטות העיקריות הנוגעות לוועדות, אך התיר את הערר על טיפול הוועדה המקומית לאחר שמיעת התנגדויותיו של טוכלר. בית המשפט הכיר בכך שתביעת הנזיקין של המערערים מצדיקה הערכה נוספת אך ורק לתקופה שהושפעה מאותן פעולות מנהליות ספציפיות הקשורות לעתירותיו של טוכלר וחייבה את התיק לחזור לבית המשפט המחוזי כדי להעריך מחדש את הנזקים שנגרמו להם באותו פרק זמן.