דב"ע לג/32 - 3

תקציר

פסק הדין דן בתוקפה של החלטה על השעיית עובד מדינה, שהיה גם סגן מנהל אגף הרישוי במשרד התחבורה. ההשעיה קשורה לכתב אישום שהוגש נגדו בגין עבירות של קלון בקשר לרישיונות מוניות ביהודה ושומרון. הערעור, שנדון בבית המשפט המחוזי בירושלים, ביקש לקבוע האם ההשעיה היא "בלתי חוקית". בית המשפט קבע כי ההשעיה הייתה חוקית. ראשית, בית המשפט קבע כי לנציב שירות המדינה נתונה סמכות להשעות עובד מדינה בנסיבות כאלה, וההחלטה צריכה להיות שלו, לאחר התייעצות עם היועץ המשפטי. בית המשפט הדגיש כי הנציב יכול לבקש המלצות ולהתייעץ עם אחרים לפני שהוא מחליט, אך ההחלטה עצמה צריכה להיות אוטונומית. שנית, בית הדין קבע כי יש להפעיל את סמכות ההשעיה תוך התחשבות באינטרס הציבורי ובמניעת פגיעה בעובד. מקום העבירה ותפקידו הנוכחי של העובד אינם רלוונטיים לעניין זה. שלישית, בית הדין קבע כי השעיה אינה עונש על ביצועים גרועים בעבודה, והמשך עבודה טובה לא צריך לפטור עובד מהשעיה. רביעית, עיתוי הפעלת הסמכות המינהלית הוא קריטי, והימנעות רשות מלפעול במהירות עלולה להפוך את פעולתה העתידית לחסרת תוקף. במקרה זה, בית המשפט מצא כי ההשעיה באה זמן קצר לאחר הגשת כתב האישום, מה שיצר מצב חדש שהצדיק את פעולת המפכ"ל. ככלל, דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם הוצאות משפט.