דנ"א 1068/00

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 4660/94, 5056/94 מיום 7.12.99, מתייחס לתוקפה של צוואה שהותירה אחריה המנוחה בטי לישצקי. הצוואה ביטאה את רצונה של לישצקי לתרום את רכושה ל"חייל טוב... שרוצה ללמוד ואין לו הזדמנות". על הצוואה ערער בעלה של המנוחה, שהגיש בקשה לצו ירושה ההופך אותו ואת בנו המאומץ ליורשים החוקיים. החלטת הרוב של השופטים חשין ולוין קבעה כי הצוואה אמנם אינה עומדת בדרישות חוק הירושה, אך ניתן לתת לה תוקף מכוח חוק הנאמנות. הם פירשו את הצוואה כיצירת הקדש לטובת אדם מסוים, תוך שמירה על העיקרון של "כיבוד רצון המנוח". השופט מצא חלק על כך, וטען כי חוסר הספציפיות של הצוואה הופך אותה לפסולה. פסק הדין התייחס גם למעמדה של "צוואה מבטלת", וקבע כי החרגת יורשים מהירושה במקרה זה אינה תקפה, שכן בוטלו ההוראות המעניקות ירושה. העותר, בעלה של לישצקי, ביקש דיון נוסף, אשר נדחה, שכן בית המשפט לא מצא טעויות מהותיות או השלכות המצדיקות בחינה מחודשת של פסק הדין. חשיבותו או חידושו של פסק הדין לא נחשבו משמעותיים דיים, והעתירה נדחתה, כאשר העותר נושא בהוצאות המשיב. סיכום מקיף זה לוכד את עיקרי פסק הדין, ומספק סקירה קוהרנטית של הליכי התיק ופסק הדין של בית המשפט העליון.