רע"פ 8049/13

תקציר

בית המשפט החליט שלא להיעתר לבקשת המבקש למתן רשות ערעור. המבקש העלה שתי סוגיות עקרוניות, וטען כי הן חורגות מהאינטרס האישי שלו. הסוגיה הראשונה נוגעת לחריג להתרת טיפול גמילה במהלך המעצר. טענת המבקש מתמקדת בתנאים ליישום כלל זה במהלך גזר הדין, ומציעה להחיל את סעיף 83 לחוק העונשין. עם זאת, בית המשפט מוצא כי סעיפים 82 ו-83 לחוק העונשין נוגעים לסמכותו של בית המשפט להוציא צו מבחן למורשעים בשימוש בסמים. הם אינם מפרטים את הנסיבות שבהן יש ליתן צו כזה, והשיקולים שהוזכרו בפרשת סוויסה, הכוללים את סיכויי הצלחת הטיפול ואת התאמתו של הנתבע לטיפול, רלוונטיים להחלטה זו. זאת ועוד, בית המשפט מדגיש כי תסקיר שירות המבחן על המבקש לא היה חיובי, ולכן סוגיה זו אינה רלוונטית מעבר לאינטרס האישי של המבקש. הסוגיה השנייה נוגעת לסעיף 40ד לחוק העונשין, המאפשר חריגה ממתחם הענישה הקבוע משיקולי שיקום. בית משפט השלום מצא כי תנאי זה לא התקיים בעניינו של המבקש, ממצא עובדתי שבית המשפט מסכים לו ומצדיק את היעדר הצורך לדון בחומרת העבירות. זאת ועוד, בית המשפט מציין כי חומרת העונש שהוטל על המבקש אינה מצדיקה רשות ערעור, שכן היא מצויה בטווח הענישה המתאים ומוצדקת, על סמך עברו הפלילי וחלקו בעבירות. טענותיו ובקשותיו של המבקש נשקלו ונדחו ביסודיות על ידי שתי ערכאות, לרבות ערכאה זו. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית.