ע"א 39086-03-16

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס למחלוקת על בעלות ושימוש בחלקת קרקע, המכונה "שטח הפלישה", ששטחה 280 מ"ר, אליה פלשו לכאורה הנתבעים ("המערערים"). התובעים ("המשיב") ביקשו לסלק את המערערים מהמקרקעין ולהחזירם למצבם הקודם. בית משפט קמא פסק לטובת המשיב, והביא את המערערים להגיש ערעור. ערכאת הערעור מקבלת חלקית את הערעור. היא מסכימה עם המשיב כי טענת המערערים לאכיפה בררנית אינה רלוונטית ואינה יכולה להוות הגנה מפני פגיעה בזכות הקניין של המשיב. בית המשפט גם מחזק את החלטת בית משפט קמא בדבר היעדר הוכחות לטענות המערערים בדבר בעיות ניקוז וסחיפה. עם זאת, ערכאת הערעור שונה מפסק דינו של בית משפט קמא בסוגיית פירוק ועקירת מבנים וצמחייה בשטח שבמחלוקת. ערכאת הערעור מוצאת כי בית משפט קמא מינה מומחה, ד"ר הר גיל, אשר חוות דעתו תמכה בעמדת המערערים כי יש לשמור על מצבה הנוכחי של הקרקע, שכן שינויה יגרע מכוח המשיכה החזותי שלה ולא ישרת כל תכלית מועילה. למרות זאת, הורה בית משפט קמא על פינוי מבנים וצמחייה. ערכאת הערעור קובעת כי הריסת הטרסות, המדרגות ועקירת הצמחים והעצים אינה מידתית ומיותרת, מה גם שהמומחה שמונה על ידי בית המשפט המליץ לשמור על המצב הקיים. יתר על כן, למשיב, כבעלים החוקיים של "שטח הפלישה", יש את המילה האחרונה בקביעת גורל המבנים והצומח. לפיכך, מבטלת ערכאת הערעור את ההוראות הרלוונטיות בפסק דינו של בית משפט קמא, קרי פסקאות 27(ב) ו-27(ד), תוך השארת יתר פסק הדין על כנו. המערערים מצווים לפנות את "שטח הפלישה", והמשיב יכול לבחור לתחזק או לפנות את המבנים והצמחייה לפי שיקול דעתו. ההחלטה מתקבלת ללא הוצאות, וכל הפקדות יוחזרו למערערים.