ע"ע 2790-10-12

תקציר

שני ערעורים אלה וערעור נגדי אחד נובעים מסכסוך בין שלושה עובדי עירייה לבין מעסיקם על חוקיות פיטוריהם. העובדים טענו כי פיטוריהם לא היו חלק מצמצום כוח האדם אלא נבעו משיקולים זרים, ולכן היו בלתי חוקיים. עוד טענו לאפליה על רקע גיל ולפגמים פרוצדורליים בהליך הפיטורים. העירייה, לעומת זאת, טענה כי הפיטורים היו חוקיים, בהיותם חלק מהליך הכרחי בשל אילוצים כספיים, וכי ההליך היה הוגן ותואם את ההסכמים הקיבוציים. בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו דחה את טענות העובדים לפיטורים שלא כדין ולאפליה על רקע גיל, אך מצא הפרה של עקרון Last In First Out (LIFO) ופסק לכל עובד פיצויים לא ממוניים בסך 30,000 ₪. שני הצדדים ערערו לבית הדין הארצי לעבודה. בית הדין אישר את ממצאי בית הדין האזורי, וקבע כי פיטורי העובדים היו חלק מהסכם לגיטימי, וכי אין ראיות לנקמנות אישית או מניעים פוליטיים מאחוריו. בית הדין הסכים גם עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר כי לא הייתה אפליה על רקע גיל, שכן לא ניתן היה להציע את תנאי הפרישה שניתנו לעובדים הצעירים יותר. עם זאת, בית המשפט מצא הפרה של עקרון LIFO, אם כי בנסיבות מקלות, ואישר את פסיקת הפיצויים. בסיכומו של דבר, בית הדין דחה את ערעור העובדים, קיבל את הערעור הנגדי של העירייה בנוגע לטענת אפליית גיל, וקבע כי העובדים זכאים לפיצוי בגין הפרת עקרון LIFO, אך לא להשבה או לפיצויים מוגדלים. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.