ת"א 51873-01-22

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובע, ויזל, נגד הנתבעים, סיימון ושתי חברות, בדבר תשלום דמי ניהול. הצדדים הם בעלי מניות ודירקטורים בשתי החברות. ויזל טען כי על סיימון להשיב את דמי הניהול שקיבל משום שלא שולמו בתמורה לשירותים שניתנו בפועל, מה שהופך אותם לבלתי חוקיים על פי תקנות החברות ומהווה חלוקה אסורה. עוד טען ויזל כי זכותו לבטל את הסכמתו לשלם לסיימון אגרות אלה ללא הסכמתו של סימון. השופט קבע כי יש לראות את דמי הניהול כתשלומי הון להם זכאים בעלי המניות, ולא כתשלומים עבור שירותים, על בסיס הסכמת הצדדים, הגוברת על תקנות החברות. יתר על כן, גרסאותיו של ויזל לאופיו של ההסכם אינן תומכות בזכותו לבטל את הסכמתו באופן חד-צדדי. גם אם ויזל יכול היה לעשות כן (דבר שהשופט חולק עליו), הוא לא היה רשאי לבטל את ההסכם לגבי התשלומים של סימון בלבד תוך שהוא ממשיך ליהנות מהם בעצמו. עוד קבעה השופטת כי טענתו של ויזל בדבר חלוקה אסורה מרחיבה את התביעה ואין לה כל שחר, שכן ויזל לא הוכיח את טענתו ופעל בניגוד למעשיו בכך שקיבל גם את דמי הניהול. לפיכך, התביעה נדחית, ויזל חויב בהוצאות הנתבעים, בסך 60,000 ₪.