ע"פ 7159/13

תקציר

בפסק דין זה הודה המערער בעובדות שבכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, שהוביל לעונש המבוסס על עובדות אלה בלבד, כמפורט בסעיף 40י(ד) לחוק העונשין. בית המשפט הכיר בעמימות מסוימת בנוגע ללגיטימיות של תשלומים שקיבלה המערערת מטריידמוביל, ורמז כי ייתכן שהם נוגעים בחלקם לשירותי ייעוץ. על אף שבית משפט קמא הכיר בקושי זה, חוסר היכולת להבחין בבירור בין תשלומים לגיטימיים לבין דמי תיווך אסורים הוביל לקנס המשקף את הסכום הכולל שקיבל המערער. סעיף 63(א) לחוק העונשין מאפשר הטלת קנסות עד פי ארבעה מהתועלת מהעבירה, אך בית המשפט בחר בעונש שמרני יותר. הקנס תואם את העבירות בהן הואשם, ועשוי להיות גבוה יותר מתחת לקנסות המקסימליים, תוך שימת דגש על איזון בין הרתעת פשיעה לבין טיפול בעמימות תשלומים. בית המשפט שקל גם את מצבו הכלכלי של המערער, שלא נתמך בראיות, ולא הביא להפחתת הקנס. עם זאת, חלופת המאסר לתשלום הקנס הופחתה לשנה אחת, בהתחשב בתרומתו הסוציאלית של המערער ובהיעדר עונש מאסר בפועל. בנוסף, נדחתה בקשת המערער להפנות למקרה דומה (אופיר) כדי להשפיע על ערעורו, שכן ההשוואות מנוצלות באופן שגרתי וראוי על ידי בעלי הדין והתיקים נותרו נפרדים. הקנס נקבע על 1,800,000 ₪, שישולם בתשלומים, כאשר המאסר מותנה באי תשלום. ההחלטה, התואמת את פסק דינו של השופט ז' זילברטל, אושרה על ידי השופטים י' עמית ומ' מזוז, ואושרה סופית ביום 16.3.2015.