ת"א 23058-11-10

תקציר

התובעים, לייטס, חברה ישראלית, ואל-ביאן, חברה פלסטינית, תבעו את יצרנית החשמל האיטלקית Guiss על סך 4 מיליון שקל. התובעים טענו כי גיס התחייבה להפוך אותם למפיצים בלעדיים של מוצריה ברשות הפלסטינית. התובעים טענו כי פעלו ככאלה בין השנים 2000 ל-2005, אך גיס הפרה את ההסכם בכך שמכרה את מוצריה למפיצים אחרים באזור. גיס הכחישה את הטענות וציינה כי מעולם לא הסכימה להסדר הפצה בלעדי וכי קשריה העסקיים עם אל-ביאן התנהלו על בסיס הזמנת רכש. בית המשפט הישראלי דחה את בקשתו הראשונית של גיס לדחות את התביעה מטעמים שיפוטיים. לאחר בחינת הראיות והעדויות, הגיע השופט למסקנה כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להסכם הפצה בלעדי. השופט מצא את עדויות התובעים מעורפלות ולא משכנעות, במיוחד בהיעדר חוזה כתוב או כל תיעוד תומך. כמו כן, הציג גיס ראיות משכנעות שסתרו את טענות התובעים. מאחר שהתובעים לא הוכיחו את תביעתם, דחה השופט את התביעה והורה לתובעים לשלם לגיס 50 אלף שקל שכר טרחת עורך דין, וכן הוצאות משפט נוספות שייקבעו.