ע"א 806/93

תקציר

במקרה משפטי זה, בית המשפט דן בערעור בעניין חלוקת נכסים בין בני זוג, והתייחס באופן ספציפי לשאלה האם רכוש שנרכש לפני הנישואין או שקיבל בירושה במהלך הנישואין צריך להיחשב כרכוש משותף לנישואין. הוויכוח נסב סביב המושג "מאמץ משותף", המתייחס בדרך כלל לנכסים שנרכשו במהלך הנישואין באמצעים משותפים. השופט מ' חשין טען כי חיים משותפים ארוכי טווח יכולים להטמיע נכסים שקודם לכן הופרדו לרכוש משותף, תוך הדגשת ההגינות והכוונות העומדות מאחורי שיתוף בנכסים במסגרת הנישואין. מנגד, השופט גולדברג קבע כי נכסים שנרכשו לפני הנישואין או שעברו בירושה אינם נופלים באופן טבעי לבעלות משותפת, שכן הם אינם תוצר של מאמץ משותף. הוא טען כי הסכם מכללא במהלך הנישואין אינו יכול להפוך רכוש נפרד למשותף. במקום זאת, הוא הדגיש את התפקיד היסודי של שוויון והוגנות בשיתוף בנכסים שנרכשו במהלך הנישואין עצמם. פסק הדין הדגיש את חשיבותה של הכוונה, והציע כי בעוד שהסכמים מפורשים יכולים להפוך נכסים נפרדים לרכוש משותף, עצם משך הנישואין ההרמוניים יכול למוסס את החזקה הראשונית של אי שיתוף בנכסים מסוימים. בסופו של דבר, השופט חשין קיבל את הערעור, וצידד בדעה כי יחס הוגן וכוונה צריכים להנחות את קביעת חלוקת הנכסים בין בני זוג, גם אם מדובר ברכוש טרום נישואין או בעל ירושה לאורך זמן.