ת"א 42273-11-19

תקציר

מדינת ישראל, התובעת, תבעה לפנות את משפחת שרעבי, הנתבעים, מקרוואן באתר מגורים זמני סמוך לאשקלון, ולחייב אותם בדמי שימוש הולמים עבור התקופה בה החזיקו בו. הנאשמים, מפוני גוש קטיף, קיבלו מגורים ארעיים בקרוואן עד שיעברו לבית קבע. המחלוקת העיקרית הייתה האם ראש המשפחה, בנז שרעבי, הפר את הסכם השכירות בכך שעזב את הקרוואן בשנת 2016, ואם כן, האם המגורים של שאר בני המשפחה הפכו ללא מורשים. בית המשפט קבע כי שרעבי עזב את הקרוואן לצמיתות בשנת 2019, ומשלא החזיר את החזקה בו למדינה, תקופת החכירה הסתיימה בפועל. באשר למקום מגוריהם של נאשמים 3 ו-4 (בנה של בנאז, יובל ואשתו), קבע בית המשפט כי זכותם להתגורר נובעת מזכויותיו של בנאז ולכן נשללה ממנו עם עזיבתו. מאחר שהנתבעים לא הכחישו את החזקת הקרוואן עד שנת 2022, בית המשפט הורה להם לשלם 61,500 ₪ דמי שימוש, ביחד ולחוד, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. סכום זה היווה שיעור מופחת, שכן בית המשפט מצא כי האגרה המלאה אינה ראויה בהתחשב בנסיבות הספציפיות. כמו כן חויבו הנתבעים בהוצאות התובע, כולל שכר טרחת עורך דין, בסך של 10,000 ₪.