עת"מ 18042-01-24

תקציר

העותרים ביקשו פטור מאגרת בית משפט, אך בית המשפט סירב. ההחלטה התבססה על שני גורמים עיקריים. ראשית, סיכויי הצלחת תביעתם של העותרים נחשבו נמוכים. שנית, העותרים לא הביאו ראיות מספיקות או משכנעות למצבם הכלכלי כדי להצדיק פטור מתשלום. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על העותרים להוכיח את חוסר יכולתם לשלם, אך הם לא עשו כן כראוי. המידע שהוצג היה מעורפל ולא שלם, וחסרו בו פרטים חיוניים. כך למשל, העותרים טענו לחובות משמעותיים אך היו להם גם נכסים משמעותיים, לרבות רכוש וזכויות כספיות. יתר על כן, העותר היה בעל מניות בחברה, אך הנתונים הכספיים של החברה לא הספיקו כדי שבית המשפט יעריך את יכולתה לשלם. בית המשפט מצא כי הצגת מצבם הכלכלי על ידי העותרים הייתה חלקית והעלתה יותר שאלות מתשובות. בנוסף, העותר פתח בהליכים מרובים וביקש שוב ושוב פטור מאגרה, דבר המצביע על דפוס התנהגות. בית המשפט הגיע למסקנה כי לעותרים אכן היו אמצעים לשלם את האגרה וכי עניינם אינו מצדיק פטור, במיוחד בהתחשב בכך שפטורים מיועדים למי שבאמת אין לו משאבים כספיים ויש לו תיקים ראויים לשבח. הבקשה נדחתה, אך בית המשפט לא חייב את העותרים בהוצאות נוספות, ואפשר להם שבעה ימים לשלם את האגרה, אחרת התביעה תימחק.