ת"פ 1807/05

תקציר

הנאשמים, שהיו מאבטחים בתחבורה ציבורית, הואשמו בתקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. בכתב האישום נטען כי הנאשמים תקפו את המתלונן, שישב בתחנת אוטובוס, וגרמו לו לחבלות. הנאשמים טענו כי הם פועלים במסגרת סמכותם לעצור את המתלונן, והעלו מספר הגנות, לרבות הגנת ההצדקה וחריג הזוטות. בית המשפט זיכה את הנאשמים 1 ו-4 מחמת הספק, בהתבסס על הממצאים כי חלקם באירוע היה מינורי, ומעשיהם לא היו בלתי מידתיים בהתחשב בנסיבות. בית המשפט הרשיע את נאשמים 2 ו-5 בעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, שכן מעשיהם היו כרוכים בכוח משמעותי ויצרו סיכון לפגיעה, תוך קבלת טענתם לתום לב, גם אם שגוי, בהפעלת סמכותם. עם זאת, בית המשפט זיכה אותם, מחמת הספק, מהעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, שכן הייתה אי ודאות לגבי הנסיבות שבהן נגרמו פציעתו של המתלונן. הכרעת הדין הדגישה את הצורך לבחון היטב כשלים חקירתיים, אך הגיעה למסקנה כי במקרה זה, כשלים אלה לא שללו מהנאשמים את יכולתם להתגונן ביעילות. השופט הדגיש את הסיכונים הנשקפים למאבטחי התחבורה הציבורית ואת האינטרס הציבורי בעבודתם, המצדיקים הקלה מסוימת בהחלת הדין הפלילי, במיוחד נוכח הפעלת הכוח המזערי והיעדר פגיעה ממשית.