ת"א 61925-10-15

תקציר

פסק הדין מוצא לטובת התובע, עמוס אפלברג, בתביעת לשון הרע שהגיש נגד הנתבע. ראשיתה של הפרשה ביוני 2009, כאשר הנתבע, בוויכוח עם אחיו של עמוס, רפאל, השמיע דברי לשון הרע נגד עמוס. הדברים, שהאשימו את עמוס בשחיתות ובגניבה, נאמרו בתגובה להאשמותיו של רפאל בשחיתות נגד הנאשם. הנתבע טען כי עמוס זייף שיק וגנב כספים ממקום עבודתו, מה שהוביל לפיטוריו. עם זאת, בית המשפט מצא כי גרסתו של הנאשם לאירועים אינה אמינה וכי דבריו אכן מהווים לשון הרע. למרות האופי המכפיש של הדברים, הנסיבות שבהן נאמרו, לרבות הוויכוח הסוער והאשמותיו הקודמות של רפאל, מפחיתות מחומרת העבירה. בית המשפט הכיר בכך שתביעות לשון הרע נועדו פעמים רבות ליישב סכסוכים רחבים יותר, אך מטרתם העיקרית של הליכים כאלה היא להגן על שמם הטוב של אנשים ולקדם שיח איכותי. השופטת סיווגה את דברי הנתבע כלשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, וציינה כי ההגדרה הרחבה של החוק ללשון הרע מאפשרת להבחין בין תוכן פוגעני לבין נסיבות בהן יש להתיר ביטוי. בעוד שטענות תום הלב של הנתבע היו עשויות להצדיק אילו הופנו רק כלפי רפאל, הרי שמעורבותו של עמוס, שלא היה חלק מהטיעון, שוללת זאת. באשר לפיצויים, בית הדין הכיר בבריאותו הרופפת של התובע ובחומרת האירוע המשמעתי שהזכירה הנתבעת. עם זאת, היעדר ראיות לנזק, יחד עם סכום התביעה המוגזם, והעיכוב בהגשת התביעה, מקטינים את הפיצוי שנפסק לתובע. התובע זכאי ל-7,500 ₪ כפיצוי בגין העוולה ו-2,500 ₪ כשכר טרחת עורך דין. הנתבע יישא בהוצאות התביעה אם התשלום יתעכב.