ת"א 60461-03-14

תקציר

פסק דין זה סובב סביב שני תובעים שזכו במכרז על מגרש למגורים בטמרה. עם זאת, בשל שינוי ייעוד, המגרש בו זכו לא יכול היה לשמש לבנייה למגורים. רשות מקרקעי ישראל הציעה לתובעים חלקה חלופית, אך פלש אליה צד שלישי, הנתבע מס' 1, שהחל לבנות ללא היתר. מינהל מקרקעי ישראל לא נקט צעדים נגד הנתבע, מה שהוביל לתביעה. התובעים דרשו את אכיפת חוזה החכירה של החלקה החלופית או פיצויים בגין הפרת חוזה מצד רמ"י, ופיצוי בגין הפרת חוזה מהנתבעת מס' 1. בינתיים, המשיך הנאשם מס' 1 לבנות על החלקה החלופית למרות הוראת בית המשפט להפסיק. בית המשפט פסק לטובת התובעים. בית המשפט קבע כי רמ"י הפרה את חובתה החוזית ואת חובת הזהירות כלפי התובעים בכך שהציעה מגרש לבנייה למגורים שיועד לצורכי ציבור, ולאחר מכן נמנעה מלספק אותו בשל שינוי הייעוד. רשות מקרקעי ישראל נדרשה לאפשר לתובעים להחכיר את החלקה החלופית מבלי להתנות אותה בוויתור על תביעות פיצויים. נמצא כי הנתבע מס' 1 גרם להפרת חוזה על ידי בנייתו הבלתי חוקית, וחויב לפנות את החלקה לאלתר ולשלם לתובע 1 פיצוי בסך 85,000 ₪ בגין עיכוב החזקה, בצירוף חבות משותפת ומספר חבות בסך 15,000 ₪ בגין הוצאות התובעים. כמו כן, הוטל על מנהל מקרקעי ישראל אחריות ביחד ולחוד להוצאות התובעים, בסך כולל של 15,000 ₪. פסק הדין ניתן ביוני 2015.