עת"א 43945-05-10

תקציר

שיקול דעתו של בית המשפט אינו גובר על שיקול דעתה של רשות מינהלית, שהחלטותיה יעמדו בתוקפן כל עוד הן חוקיות. התערבותו של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות ועדת השחרורים מוגבלת; היא תתערב רק אם ההחלטה אינה סבירה. שחרור מותנה של אסיר מחייב את ועדת השחרורים לשכנע כי האסיר ראוי גם לשחרור מוקדם וגם לא יסכן את הציבור. בא כוח העותר מודה כי התנהגותו של המשיב בכלא ראויה לשחרור על תנאי, אך טוען כי הוא נותר מסוכן לציבור. דעת הרוב של ועדת השחרורים, שאישרה את שחרורו המותנה של המשיב, אינה סבירה, לשיטתו של בית המשפט, שכן היא מסתמכת על תכנית טיפול פרטית שאינה עולה בקנה אחד עם הערכות רשמיות. חוסר האמפתיה, התובנה ודפוס ההתנהגות העבריינית של המשיב מצביעים על סיכון לפגיעה חוזרת. כמו כן, המשיב לא עבר טיפול תרפויטי בכלא, וסיכוייו להשתקם אינם ברורים. בית המשפט מצדד בהחלטות קודמות של ועדת השחרורים השוללות את שחרורו על תנאי, ובכך נעתר לעתירה ומבטל את ההחלטה על שחרורו על תנאי.