עת"מ 4010-08-20

תקציר

סמכות הפיקוח של משרד התחבורה על רישוי רכב כוללת את הסמכות להסדיר את הבדיקות ולקבוע להן אמות מידה, כדי להבטיח את הבטיחות בדרכים. סמכות זו מעוגנת בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה. המשרד מסמיך מכוני רישוי פרטיים כתחנות בדיקה, באמצעות כתבי הרשאה שנתיים, הכוללים תנאים שקבע המשרד. התעוררה מחלוקת על תמחור הבדיקות, כאשר המכונים טענו כי הצהרות המשרד גרמו להם להאמין שהם יכולים להעלות מחירים ללא אישור. עם זאת, המשרד נמנע מלהבהיר את המצב המשפטי ונקט עמדה סותרת. בתי המשפט אמנם מצאו את התנהלות המשרד באי נוחות, אך גם סברו כי עליית המחירים החד-צדדית של מכוני הרישוי אינה ראויה, שכן הם שואבים את סמכותם מהמשרד ועליהם לפעול על פי הנחיותיו. ההחלטה להתלות את אישור המכונים למשך שנה, בתנאי טריגר של 30 יום, נחשבה סבירה ומוצדקת. עם זאת, ההגדרה הרחבה של תנאי הטריגר הוגדרה כבלתי מידתית ותוקנה כך שתחול רק על הפרות הקשורות לתשלומי לקוחות. עוד קבע בית המשפט כי למשרד אין סמכות להורות על עיצומים כספיים או על החזרת כספים, שכן הדבר חורג מתפקידו לפקח על המכונים. יש לטפל בנושאים אלה באמצעות תביעות אזרחיות או תובענות ייצוגיות, תוך שימוש במנגנונים משפטיים מתאימים. בעקבות זאת בוטלו הסעיפים בהחלטות המשרד בנוגע להשבת כספים. העתירות התקבלו באופן חלקי, וכל עותר קיבל 5,000 ₪ הוצאות מהמשרד.