ע"א 32/81

תקציר

בית המשפט העליון פסק בתיק שעסק בטקס נישואין פרטי בין גבר לאישה. הגבר היה נשוי בעבר וטען כי התגרש מאשתו, אך לא הצליח לספק הוכחות. מכיוון שמסמכי הגירושין לא הגיעו בזמן לטקס הנישואין הדתי המתוכנן, החליטו בני הזוג להמשיך בטקס פרטי. מאוחר יותר התגלעו חילוקי דעות, והאישה תבעה מזונות. בית המשפט המחוזי פסק מלכתחילה לטובת האישה, והסיק מהנסיבות כי היה הסכם אזרחי. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי החוק הישראלי אינו מכיר בנישואין על פי חוזה בנפרד מהדין האישי. גם אם ניתן היה לבסס קשר נישואין חוזי, לא היו ראיות להצעה וקיבול המעידים על התחייבות חוזית. בית המשפט גם נמנע מלהכיר בטקס הנישואין הפרטי, שכן בני הזוג יכלו להינשא דרך הרבנות אך בחרו שלא לעשות זאת. על פי דעת הרוב, בית המשפט המחוזי לא היה צריך להסיק הסכם משפטי אזרחי ומשכך, האישה לא הייתה זכאית למזונות. השופט ש' לוין, בדעת מיעוט, סבר כי היה על בית המשפט המחוזי לפסוק בדבר תוקפם של הנישואין על פי ההלכה וכי הנסיבות אינן שוללות חיוב חוזי במזונות. עם זאת, השופט מ' בייסקי טען מנגד כי אל לו לבית המשפט המחוזי ליתן הצהרת תוקף לנישואין פרטיים, שכן הדבר יעקוף את החוק ואת הסדר הציבורי. בסופו של דבר התקבל הערעור, והערעור שכנגד נדחה, כלומר הגבר לא חויב לשלם לאישה מזונות. ההחלטה הדגישה את החשיבות של קיום הליכים משפטיים בתחום הנישואין ואת ההשלכות של הימנעות מכך.