עפ"ת 4775-05-15

תקציר

בעל רכב קיבל דו"ח תנועה בגין מהירות מופרזת והגיש ערעור להארכת מועד המשפט. הכרטיס הונפק על סמך תיעוד ממצלמה אלקטרונית. הבעלים טען כי הדו"ח הועבר לעובד שיטפל בו, שלא יידע אותו על העניין ושילם את הקנס, מתוך אמונה שהוא נפתר. לבעלים נודע על העבירה רק בעת קבלת זימון לקורס נהיגה מונעת. בית משפט קמא דחה את בקשת הבעלים להאריך את המועד, תוך שהוא מסתמך על סעיף 229(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי הארכה לאחר תשלום אפשרית רק אם המקבל לא ידע על ההליך. הבעלים ערער על החלטה זו. עם זאת, גם ערכאת הערעור דחתה את הערעור. השופט קבע כי היה על בעל הרכב לוודא כי דיווחים הנוגעים לרכבו יובאו לידיעתו ויטופלו כראוי, מה גם שהרכב המדובר לא היה נהוג על ידו. טענת הבעלים כי הרכב היה רשום על שמו באופן פורמלי בלבד לא התקבלה כעילה תקפה לרשלנות. יתר על כן, השיהוי הניכר בנקיטת הפעולה וחוסר ההצדקה לכך פעלו נגד הבעלים. הערעור נדחה, בהתאם להחלטת בית משפט קמא. פסק דין זה ניתן בהיעדרם של שני הצדדים וסימן את סופה של הדרך המשפטית עבור המערער.