תמ"ש 2737-02-19

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין התובעת לבין הנתבעים, שהם ילדיה של אישה שנפטרה. התובעת, שהייתה במערכת יחסים עם המנוחה במשך כ-27 שנים עד פטירתה, טענה כי הם "ידועים בציבור" ולכן יש להם זכויות משותפות ברכושה של המנוחה. מנגד, טענו הנתבעים כי התובעת אינה ידועה בציבור ולכן לא צריכה להיות לה כל טענה לירושת אמם. בנוסף, התנגד התובע לצוואתו של המנוח, שנערכה בשנת 2015, בנימוק של חוסר כשירותו הנפשית הנטענת של המנוח, השפעה בלתי הוגנת מצד הנתבעים, מעורבות במרמה בעריכת הצוואה וחוסר סבירות לכאורה של הצוואה. לאחר בחינת הראיות והעדויות, פסק בית המשפט לטובת התובעת בתביעת הידועים בציבור, תוך הכרה בתובעת כידועה בציבור של המנוח. השופטת ביססה החלטה זו על משך הקשר הממושך, על משק הבית המשותף של בני הזוג ועל חיי המשפחה שלהם, למרות היעדר נישואין פורמליים ופרידה כלכלית מסוימת. כתוצאה מכך, התובע היה זכאי למחצית מרכושו של המנוח, לרבות דירת המגורים. באשר לצוואתו של המנוח, דחה בית המשפט את טענות התובע ואישר את תוקפה של הצוואה. בית המשפט לא מצא כל ראיה לחוסר כשירותו הנפשית של המנוח או להשפעתו הבלתי הוגנת של הנאשמים. השופטת ציינה כי מעשיה של המנוחה, לרבות שגרת חייה ועצמאותה, לא הצביעו על חוסר כשירות רפואית בעת ביצוע הצוואה. יתר על כן, בית המשפט לא מצא מעורבות מרמה של הנתבעים בעריכת הצוואה וראה את תוכן הצוואה סביר, תוך כיבוד רצונו של המנוח. לאור ממצאים אלה, הורה בית המשפט על עריכת הצוואה משנת 2015, אשר זיכתה את הנתבעים בירושת אמם, בעוד התובעת זכאית למחצית מרכושה של המנוחה בשל נישואיהם כידועים בציבור. השופט פסק גם בתביעות נלוות, לרבות כספי ביטוח ודמי שימוש, והורה לתובע לשלם הוצאות מופחתות לנתבעים. פסק הדין פורסם ללא כל פרטים מזהים על הצדדים, והתיקים נסגרו.