תאד"מ 67530-10-21

תקציר

התובע, שהוא הבעלים של הטובין, תבע את הנתבעים בגין רשלנות ואי יידוע על הסחורה שהושארה ברשותם. בין התובע לנתבע היו יחסים חוזיים במסגרתם הנתבע היה אמור לאחסן את המשטחים של התובע והתובע ישלם עבור האחסון. התובע ביטל את החוזה והודיע לנתבעת כי יאספו את המשטחים מדי שבוע עד ליום האחרון. התובע לא אסף את כל המשטחים ותבע את הנתבע בגין 19 המשטחים הנותרים, בטענה שאם הנתבע היה מודיע להם, ניתן היה למנוע את הנזק. השופט קבע כי טענת התובע אינה תקפה. מהראיות עולה כי הנתבע אכן דיווח לתובע על המשטחים ובאחריות התובע לאסוף את חפציהם. עוד קבעה השופטת כי התובעת התרשלה באיסוף המשטחים וכי הנתבעת לא הייתה מחויבת להודיע לתובע שוב ושוב על הסחורה. בנוסף, הנתבע לא נחשב לקבלן לפי חוק חוזה התקשרות, ולכן לא ניתן להטיל עליו אחריות כשומר שכר לפי חוק שומרי החוקה. הנתבעת אף הגישה תביעה שכנגד בגין הוצאות האחסון של 19 המשטחים. עם זאת, השופט דחה את התביעה שכנגד בשל חוסר בהירות לגבי בסיס האישומים והסכום החודשי שנדרש. הנתבעת לא סיפקה הסבר ברור להוצאות שהוצאו או לשיעורי האחסנה השוררים, ולפיכך לא הצליחה להוכיח את יסודות תביעתם שכנגד. בסיכומו של דבר, הן תביעת התובע והן תביעת הנתבע שכנגד נדחו, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.