ע"פ 3187/08

תקציר

תיק הערעור נסוב סביב שני אישומים שהוגשו נגד המערער: הפרת צו כדין ואיומים. בית משפט קמא מצא את המערער אשם בשני הסעיפים והמערער ערער על הכרעת הדין. באשר להפרת סעיף האישום בצו הדין, טען המערער כי שהה בבית אחיו בנתניה בעת האירוע ולא יכול היה להגיע בזמן לטכניון בחיפה, שם בוצעה העבירה. המערער גם הטיל ספק במהימנות עדותה של המתלוננת באשר לעיתוי האירוע. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי קביעתו של בית משפט קמא את העובדות, לרבות הערכתו את מהימנותם של עדים, הייתה מבוססת ואין מקום להתערב. האליבי של המערער נבדק בקפידה ונדחה על ידי בית משפט קמא, ועיתוי האירוע, כפי שהעידה המתלוננת, נקבע כאמין. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המערער כי לא היה מודע לצו החוקי הקיים, וציין כי ניתנה למערער הזדמנות הוגנת להציג הגנה זו בחקירתו במשטרה אך לא עשה כן. באשמת איומים טען המערער כי עדותו של הקצין החוקר אינה אמינה. עם זאת, בית המשפט קמא העדיף את גרסתו של נושא המשרה, וערכאת הערעור תמכה בהחלטה, תוך שהיא מצטטת את הכלל לפיו אל לערכאות הערעור להתערב בקביעות העובדתיות ובהערכות המהימנות של בית המשפט קמא. המערער איים על שוטר בעת שזומן לחקירה, וחומרת האיומים הביאה לכך שלא ניתן להחיל את סייג ה"זוטות" במקרה זה. ככלל, ערכאת הערעור לא מצאה טעם באף אחת מטענות המערער והגיעה למסקנה כי יש לדחות את הערעור. עוד קבע בית המשפט כי גזר הדין, שהוטל ביום 11.3.2008, היה ראוי ומוצדק בנסיבות העניין, ומשכך נמנע מלהתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. הרשעתו של המערער בשני הסעיפים של הפרת צו כדין ואיומים אושרה סופית.