בג"צ 3325/05

תקציר

העותרת ביקשה ממפלגת הליכוד לבטל את תיקון 13 לחוקת הליכוד, בטענה שהוא פוגע בעקרונות דמוקרטיים בסיסיים, וכן ביקשה מרשם המפלגות להימנע מרישום התיקון. מפלגת הליכוד הסכימה בתחילה כי יש לקבל את העתירה, אך בהמשך שינתה את עמדתה וטענה כי יש לדחות את העתירה בטענה כי מדובר בתיקון חוקי ולגיטימי של אוטונומיה פנים-מפלגתית. העותרים התמקדו אפוא באי-חוקתיותו של התיקון, שהוביל לצו מותנה מבית המשפט. בעקבות זאת שינתה מפלגת הליכוד את שיטת בחירת המועמדים, מה שייתר את הצורך בתיקון, והוא נמחק בסופו של דבר. עם זאת, המחיקה לא נבעה מבקשת העותר או מההליכים בבית המשפט. העותר ביקש מבית המשפט לחייב את מפלגת הליכוד בהוצאות המשפט, אך בית המשפט דחה את הבקשה, שכן העותר לא הצליח להוכיח כי הגשת העתירה הובילה לסעד המבוקש. בית המשפט הגיע למסקנה כי השינוי בשיטת הבחירה ומחיקתו של התיקון לאחר מכן היו נושאים נפרדים, והעתירה, אף שהייתה מוצדקת, לא הביאה לתוצאה הרצויה. לפיכך, העותרת לא הייתה זכאית לצו בית משפט להוצאות, והבקשה נדחתה.