ע"א 6055-04-13

תקציר

שני ערעורים אלה הם על החלטת בית משפט השלום בירושלים בעניין תאונת עבודה שגרמה לפגיעה בתובע. הערעורים עוסקים בייחוס החבות, בגובה הפיצוי ובחלוקת התשלומים בין הצדדים. התובעת טענה כי בית משפט השלום שגה בכך שייחס לה 25% אשם תורם, וביקש להגדיל את סכום הפיצוי. התובע גם חלק על ממצאי בית המשפט בנוגע לנסיבות התאונה וביקש ניכוי מלא של תגמולי המוסד לביטוח לאומי. הנתבעים, בזק, הראל, ארי והמגן ערערו בערעור נגדי, וטענו כי שגה בית משפט השלום בניתוח סוגיית "כפל הביטוח". בית המשפט המחוזי קבע כי ממצאיו של בית משפט השלום מבוססים ויסודיים, ואין מקום להתערב במסקנותיו לגבי נסיבות התאונה או האחריות המיוחסת לנתבעים. בית הדין קיבל גם את קביעתו של בית משפט השלום בדבר אשם תורם של 25% לתובעת, וראה בכך החלטה סבירה עבור עובדת שהייתה מודעת לסיכון אך בכל זאת חזרה לחדרה. בנוסף, בית המשפט המחוזי תמך בהחלטת בית משפט השלום בעניין הנכות הרפואית והתפקודית, ולא מצא כל טעות בחוות הדעת של המומחה שמונה על ידי בית המשפט. בית המשפט לא ראה הצדקה לשנות את סכום הפיצוי, והדגיש כי ערכאות הערעור בדרך כלל אינן בוחנות כל ראש נזק לגופו. בית המשפט נימק את ניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי ודחה את טענת התובע לניכוי מידתי. יתר על כן, בית המשפט המחוזי הסכים עם פסק דינו של בית משפט השלום בעניין "כפל ביטוח", וקבע כי ארי והמבטחת שלו, המגן, הם האחראים העיקריים לתאונה. לבסוף נדחו הערעורים, ופסק דינו המקיף של בית משפט השלום התקבל. ההחלטה התקבלה ללא צו בדבר הוצאות, והמזכירות הונחה למסור העתקים מפסק הדין לכל הצדדים.