רע"א 29252-06-22

תקציר

המקרה הנדון הוא ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר בעניין מינוי מומחה רפואי בתחום הטיפול בכאב לתובע המעורב בתאונת דרכים. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את בקשת התובע למינוי מומחה רפואי נוסף, מה שהוביל את התובע לערער. הערעור נדחה. התובעת לא הצליחה להביא ראיות מספיקות המצדיקות מינוי מומחה נפרד לכאב, שכן מרבית תלונותיה נגעו לכאבים בצוואר ולכאבי ראש, שכבר טופלו על ידי מומחים אחרים בתחום האורתופדי והנוירולוגי. המסמכים הרפואיים שהוגשו לא הצביעו על תסמונת כאב כרוני נפרדת ממצבו האורתופדי של התובע. כמו כן, הבקשה למינוי מומחה כאב נתפסה כניסיון להרחבה אסורה של התיק והוגשה בשיהוי לא מוצדק. בעוד כאבו של התובע הוכר, השופטים סברו כי די במומחים הקיימים כדי לתת מענה לחששותיה של התובעת. בנוסף, מסמכיו הרפואיים האחרונים של התובע לא נלקחו בחשבון, שכן הם לא הוצגו בפני בית משפט קמא טרם החלטתו. השופטים הציעו כי התובע עדיין יוכל לבקש הבהרות מהמומחים הקיימים בנוגע לתלונותיו על כאבים. ההחלטה לדחות את הערעור התקבלה בשל היעדר ראיות התומכות בצורך במומחה כאב נפרד ובאיחור התובע בהגשת בקשתו.