ס"ע 34122-01-12

תקציר

התובעת, שהועסקה על ידי הבנק הנתבע כמזכירה במשך שתי תקופות בסך הכל עשרה חודשים, טענה כי הועסקה לתקופה של שלוש שנים, ולכן ביקשה לקבל פיצויים בגין הפסדי שכר מעבר לעשרת חודשי עבודתה, וכן פיצויי פיטורים, דמי חופשה ופיצויים בגין עוגמת נפש. התובעת ביססה את טענתה על שלוש טענות: כי העסקתה נבעה מהליך מכרזי, כי הובטחה לה בעל פה תקופת העסקה של שלוש שנים, וכי עובדים זמניים אחרים הועסקו במשך שלוש שנים. בית המשפט לא מצא כל הצדקה באף אחת מטענות התובע. מהראיות עולה כי העסקתה של התובעת הוגבלה במפורש בכתב למספר חודשים בכל פעם, והבנק לא הבטיח לה תקופת העסקה של שלוש שנים. כמו כן, התובעת לא הצליחה להוכיח כי עובדים זמניים אחרים הועסקו באופן שגרתי במשך שלוש שנים, ולבנק הייתה זכות ניהולית להחליט שלא להאריך את העסקתו של התובע מעבר לעשרה חודשים. בית המשפט דחה גם את טענות התובעת כי הבנק לא ניהל הליך פיטורים תקין, למעט הטענה כי לא ניתנה לתובעת הודעה מתאימה על השימוע. עם זאת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי נגרם לה נזק כלשהו כתוצאה ממחדל זה, ולכן לא נפסקו לה פיצויים. גם תביעת התובע בגין עוגמת נפש נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי הנתבע אינו אחראי לכל עוגמת נפש שנגרמה לתובע, וכי האירועים המדוברים היו חריגים אך לא די בהם כדי לפסוק פיצויים. לבסוף, דחה בית המשפט את תביעותיה של התובעת לפיצויי פיטורים, דמי חופשה ודמי הבראה כלא הוכחו, והורה לתובעת לשלם לנתבעת הוצאות מוגבלות בסך 6,500 ₪, בשל התנהלותה החמורה ביותר של התובעת במהלך המשפט וחוסר ההצדקה בטענותיה.