ע"פ 8538/00

תקציר

המערער הורשע בתקיפת קטין ובהתעללות בו, ובתקיפת בת זוגו של הקטין. המעשים התרחשו במשך שנה בין נובמבר 1998 לנובמבר 1999. הראיות התבססו בעיקר על דברי הקטין ועל עדותו של חוקר הילדים, לצד עדויות תומכות. המערער טען כי אמרותיו של הקטין אינן קבילות בשל שינויים בדיני הראיות באותה עת. בית המשפט העליון קבע כי האמירות קבילות כפי שחל חוק הגנת הילד, ואין צורך בעדותו של הקטין בבית המשפט. עוד נמצא כי חקירת הקטין התנהלה כראוי ובהתאם לדרישות החוק באותה עת. זאת ועוד, ההבחנה שנעשתה בחוק בין חקירה לבין עדות בבית משפט משמעה כי עדותו של חוקר הילדים תקפה, למרות הדחייה השנייה של תיקון 6. בית המשפט אף אישר את נכונות הראיות התומכות ולא מצא עילה להתערב בקביעת אשמתו של המערער על ידי בית משפט קמא. לחילופין, מצא בית המשפט כי העונש שהוטל היה הולם ומידתי ביחס לעבירות שבוצעו. לפיכך, הערעור נדחה מכל הבחינות, והרשעתו וגזר דינו של המערער אושרו.