ת"א 478/08

תקציר

התובע, הטוען כי רכש מעבדלמאלק חלקת אדמה בישראל בשנת 1946, תבע את האפוטרופוס לנכסי נפקדים על מנת שיכירו בו כבעלים של החלקה. החלקה נרשמה על שמו של עבדלמאלק, שהוכרז נפקד ורכושו הוקנה לאפוטרופוס. התובעת טענה כי הקרקע אינה נכס נפקד שכן היא נרכשה על ידי סבה, חאג' סעיד, שמעולם לא היה נפקד, ולכן יש להכיר בה כבעלים. הנתבעים טענו כי הסכם המכר לא הוכח, וגם אם כן, הוא לא הוגש לפקיד ההסדר, ולכן רישום זכויותיו של עבדלמאלק גובר על כל טענה קודמת. יתר על כן, גם חאג' סעיד היה נפקד, החלקה היא נכס נפקד, ותביעת התובע נדחתה בשל שיהוי ניכר. בית המשפט קבע כי לחוות דעתו של הגרפולוג מטעם התובע אין ערך, שכן היא אינה מוכיחה את אמיתות הסכם המכר ולא את המסמכים שנבדקו על ידו. הסכם המכר המקורי לא הוצג, וההסברים להיעדרו לא היו מספקים. ראיות התובעת בנוגע להסכם היו רצופות סתירות ואי דיוקים, ולכן לא ניתן היה להסתמך עליהן. בנוסף, רישום הזכויות על שמו של עבד אלמאלכ לאחר הליכי הפשרה גובר על טענות התובע להסכם קודם. בית המשפט ציין את השיהוי הרב בתביעת התובעת, שלא הוסבר דיו, ובמהלכו הועברה הקרקע לצד שלישי, וקבע כי התביעה הייתה נמחקת מחמת שיהוי גם אם היו מוכחות טענות התובע. בית המשפט הדגיש כי הן עבדלמאלק והן חאג' סעיד היו נפקדים, ולכן החלקה היא נכס נפקדים. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את תביעת התובע למתן פסק דין הצהרתי, והורה לתובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין והוצאות.