ע"א 1482/92

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך בין אלמנה להוריו של בעלה המנוח על העיצוב והכיתוב על מצבתו. הבעל נפטר בגיל צעיר, והאלמנה הקימה מצבה מיוחדת על קברו כשמונה חודשים לאחר מותו. ההורים לא היו מרוצים מהמצבה ומהכיתוב עליה וביקשו שינויים, אך האלמנה סירבה. לאחר מכן הגישו ההורים תביעה. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת ההורים להחליף את המצבה אך נעתר לבקשתם לשנות את הכתובת. שני הצדדים ערערו לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון קבע כי בקשת ההורים להצהרה על זכותם לקבוע את צורת המצבה והכיתוב שלה יכולה להיות מובאת בפני בית המשפט באמצעות הצהרת פתיחה. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי בעוד שהחובה לשלם עבור המצבה נופלת על העיזבון, בחירת צורתה והכיתוב שלה נעוצה בקשר רגשי וקשרי דם, המקנים להורים את הזכות לקבוע אותם. עם זאת, דרישותיהם לשינויים מסוימים נדחו בשל השפעתם על עיצוב המצבה או היעדר ראיות לרצונו של המנוח. בית המשפט הורה על הוספת שמות ההורים לכיתוב, אך לא מעבר לכך, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי שלא להחליף את המצבה. פסק הדין הדגיש את עקרון כבוד האדם, כבוד המת והחיים, ואת חשיבותם של היחסים המשפחתיים, ובפרט היחסים בין הורים לילדיהם הנשואים. בית המשפט קרא לשלום בין בעלי הדין, בתקווה שפסק דינו יביא כבוד למנוח וינוח את נפשו.