בש"פ 8197/12

תקציר

הכרעת הדין נוגעת לשני הליכים הקשורים זה בזה: ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לעצור מערער עד תום ההליך הפלילי, ובקשת המדינה להאריך את מעצרו של המערער. הערעור נדחה ובקשת המדינה אושרה, תוך הארכת מעצרו של המערער ב-90 יום או עד למתן פסק הדין בתיק קשור, לפי המוקדם מביניהם. ההחלטה התבססה על המסקנה כי התשתית הראייתית למעצרו של המערער עד תום המשפט לא נשחקה באופן משמעותי מאז ההחלטה הקודמת. ראיות מרכזיות כללו את בריאותו של הקורבן לפני ואחרי שהיה לבד עם המערער, התנהגותו החשודה של המערער, חוות דעת רפואיות על סיבת פציעתו של הקורבן וראיות פיזיות הקושרות את המערער לפשע. ההגנה הציגה טיעונים המנסים לקעקע ראיות אלה, לרבות תוצאות בדיקת פוליגרף פרטית, אך בית המשפט מצא טענות אלה בלתי משכנעות ואינן מספיקות כדי להצדיק שקילה מחודשת של החלטת המעצר. השופט הדגיש כי הליך העיון החוזר אינו צריך להעמיק לגופו של עניין כדי להימנע מפגיעה במשפט העיקרי, וכי הימנעותה של ההגנה מהעלאת טענות מסוימות קודם לכן אינה יכולה כעת להצדיק את התייחסותן אליהן. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם המדינה כי התקדמות המשפט ומסוכנותו של המערער לחברה שקלו לטובת הארכת המעצר.