ת"א 2906/98

תקציר

התובעים, שניהלו עסק לרכב בהרצליה, נאלצו לפנות את מגרשם בשל תוכנית בנייה. הם התכוונו להעביר את העסק שלהם למגרש אחר באותו אזור, אך הנתבעים מנעו מהם רישיון עסק. לאחר מכן נאלצו התובעים להעתיק את עסקיהם לפתח תקווה, דבר שגרם למצוקה כלכלית ונפשית משמעותית. בית המשפט פסק לטובת התובעים ופסק להם פיצויים כספיים בסך 245,120 ₪, לרבות אובדן רווחים מליסינג משנה וממכירת מכוניות משומשות, וכן 75,000 ₪ בגין עוגמת נפש. סכום זה היה נמוך משמעותית מ-4 מיליון השקלים שתבעו התובעים, שכן בית המשפט דחה את מרבית טענותיהם מסיבות שונות, לרבות אי הבאת ראיות מספיקות. כך למשל, התובעים לא הצליחו להוכיח השקעה עודפת במגרש בפתח תקווה לעומת ההשקעה הצפויה במגרש הרצליה המבוקש. בנוסף, דחה בית המשפט תביעות נזיקין הקשורות לחוסר יכולתם של התובעים להפעיל שטיפת רכב, מכירת כלי רכב חדשים ומספר ראשי נזק נוספים, שכן לא מצא קשר סיבתי או ראיות מספיקות. הנתבעים חויבו לשלם לתובעים את הסכומים שנפסקו, בצירוף ריבית, אגרת בית משפט ושכר טרחת עורך דין.