ת"א 25472-06-18

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת נזיקין לפי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965, בעקבות 26 פרסומים של הנתבע בפייסבוק אשר השמיצו את התובע. הפרסומים השפילו וביזו את התובע, עורך עיתון מקומי ויו"ר ועדה מקומית, בעיני הציבור, וגרמו לו עוגמת נפש. הנתבע, פעיל חברתי ופוליטי, טען כי מדובר בפרסומים אמיתיים ולטובת הציבור, אך בית המשפט קבע אחרת, ופסק לתובע פיצויים בסך 416,000 ₪ לצד שכר טרחת עורך דין בסך 40,000 ₪, שישולמו בתוך 30 יום. הפרסומים ייחסו לתובע מעשים ומאפיינים שליליים, לרבות סחיטה, בנייה בלתי חוקית וזיוף סקרים. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לביסוס טענות אלה, והגנתו כי הן נכונות ולטובת הציבור נדחתה. בית המשפט מצא כי הפרסומים נעשו מתוך כוונה לפגוע, וחומרתם, היקפם ומשכם מצדיקים פיצוי מוגדל. התובע תבע פיצויים בסך מיליון ₪, אך בית המשפט פסק 416,000 ₪, שהם 12,000 ₪ עבור כל פרסום לפי סעיף 7א(ב) לחוק איסור לשון הרע, ו-4,000 ₪ עבור כל פרסום בשל כוונת הנתבע לפגוע, כפי שהותר לפי סעיף 7א(ג). כן נלקחו בחשבון אי התנצלותו של הנאשם, הסרת הפרסומים והתנהלותו הפוגענית במהלך המשפט. פסק דין זה מדגיש את חשיבותם של הכבוד והשם הטוב, ואת הקושי לכמת את הנזק הנגרם כתוצאה מפגיעתם, תוך הדגשת גבולות חופש הביטוי והצורך להגן על הפרט מפני התקפות מכפישות.