עמ"נ 159/05

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור שהוגש על החלטת רשות מינהלית, במקרה זה, ועדת ערר, בעניין סיווג ארנונה של נכס בבעלות המערערים. ועדת הערר סיווגה את הנכס כמסחרי, ואילו המערערים טענו כי יש לסווגו כחקלאי. השופט מסכים עם סיווגה של ועדת הערר וקובע כי רשות מינהלית אינה כפופה לדיני הראיות הנוקשים אלא עליה לבסס את החלטותיה על טעמים סבירים. במקרה זה, הרשות אספה מספיק נתונים והרשימה אותם ישירות כדי להגיע למסקנה סבירה. השופט מדגיש את שיקול הדעת של הוועדה בתצהירים ובביקור של חוקר פרטי בנכס, שהובילו אותם לקבוע באופן סביר כי תפקידו העיקרי של הנכס היה פעילות מסחרית של רכישה ומכירה של פרחים, ולא פעילות חקלאית. הימנעותם של המערערים מלהביא ראיות משכנעות לתמיכה בטענתם, לצד סתירות בעדותם, מחזקים קביעה זו. בנוסף, השופט מציין כי פעולת החקירה של הוועדה במהלך הליך הערעור אינה הצדקה רטרואקטיבית פסולה אלא חלק לגיטימי מהערכתם של המשיבים. קביעת השימוש בנכס כמסחרי בעיקרו מצדיקה את סיווגו ככזה, ללא קשר למטרה הראשונית שלשמה נבנה. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לכיסוי הוצאות המשיבים ושכר טרחת עורך דין.