ת"א 12362/06

תקציר

הבנק תבע את סיטון ואת החברה שלו על אי פירעון חוב בחשבון עסקי. סיטון הגיש תביעה נגדית, בטענה כי הבנק הגביל שלא כדין את חשבון החברה וגרם לנזק כלכלי. בית המשפט קבע כי הבנק אכן הגביל שלא כדין את חשבון החברה, והורה על השבת החשבון. בעקבות השחזור קבע המומחה שמונה על ידי בית המשפט כי החשבון לא היה במשיכת יתר, ולכן התנהלות הבנק פגעה בחברה ללא הצדקה. המומחה קבע גם את שיטת השיקום, ודחה את הסתייגויות הבנק מהתהליך. בית המשפט מצא את עמדת המומחה סבירה והגיונית, וקיבל את המלצותיו, תוך דחיית טענות הנגד של הבנק. בית המשפט בחן גם את הקשר הסיבתי בין חבות הבנק לבין הנזק הכלכלי שנגרם לכאורה לחברה, ומצא קשר סיבתי של 75%. בית המשפט חישב את הנזק הכלכלי שנגרם לחברה, לרבות אובדן רווחים ושכר שהחברה לא שילמה לבעלי השליטה בה שעבדו ללא שכר כדי להחזיק את החברה מעל המים. בית המשפט דחה את טענות הבנק בדבר אשם תורם ואי הקטנת הנזק, וקבע כי הן אינן משכנעות. בסופו של דבר נפסקו לחברה פיצויים בסך 1,054,500 שקל, בניכוי יתרת החוב של החברה לבנק, שהסתכמה ב-126,484 שקל. ההפרש בין שני הסכומים היה אמור להיות משולם על ידי הבנק לחברה, בתוספת הפרשי הצמדה משנת 2005 ושכר טרחת עורך דין.