תמ"ש 25686-01-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בסכסוך מורכב על בעלות בחווה בין שתי קבוצות נתבעים; הקבוצה הראשונה מורכבת משלושת ילדיו של א.ק., שנפטר כעת, והקבוצה השנייה מורכבת מאלמנתו ושתי בנותיו של ב.י.ק, ילדו הרביעי של א.ק., שנפטר אף הוא. שורש הסכסוך נעוץ בהסכם מתנה שנחתם בין א.ק. לבי.אי.קיי המעביר את החווה לידי האחרונה. התובעים, שלושה מילדיה של א.ק., טוענים כי יש לבטל את הסכם המתנה בטענה כי ב.י.ק. ניצלה את גילה המתקדם, תלותו, ומצבו הרפואי השברירי של א.ק. כדי להפעיל עליו השפעה בלתי הוגנת. לטענתם, רצונו האמיתי של אביהם, כפי שעולה משתי צוואותיו, היה לחלק את המשק שווה בשווה בין ארבעת ילדיו. עוד נטען כי בי.איי.קיי הפחידה את א.ק. לחתום על ההסכם בכך שאיימה כי אחרת המדינה תחרים את החווה. הנתבעים, מנגד, טוענים כי א.ק. הייתה כשירה ופעלה ברצון, וכי המניע האמיתי של התובעים לערער על ההסכם הוא למנוע מאלמנתו של ב.י.ק. לרשת את המשק. השופט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. השופט מדגיש את הצורך בראיות משכנעות במיוחד בשל אופיו של התיק, שכן הן נותן המתנה והן מקבל המתנה נפטרו. השופטת מוצאת כי עדויות התובעים אינן עקביות ואינן מספקות, תוך מתן משקל רב יותר לעדותו של עורך הדין שניסח את הסכם המתנה, עו"ד נ'. לדברי השופטת, גרסתה של עו"ד נ' את יכולותיה הקוגניטיביות של א.ק. ואת הבנתה את תהליך המתנה היא אמינה. בנוסף, מציינת השופטת כי חוסר המעש של התובעים במהלך חייה של א.ק., למרות ידיעתם הנטענת על העברת המתנה, מערער את טענותיהם. השופט מגיע למסקנה כי התובעים לא הוכיחו את טענותיהם בדבר השפעה בלתי הוגנת, מרמה או ניצול ולכן דוחה את תביעתם. התובעים נדרשים לשלם הוצאות משפט לשתי קבוצות הנתבעים.