ו"ע 728/04

תקציר

פסק הדין נסוב סביב שתי שאלות מרכזיות הנוגעות לתביעת הפקעת מקרקעין לצורך סלילת כביש חוצה ישראל, הידוע גם בשם כביש 6. ראשית, השטח שבגינו על הנתבע (הצד המפקיע) לשלם פיצויים, ושנית, שווי הקרקע המופקעת לצורך קביעת שיעור הפיצויים. התובעים טענו כי יש לפצות על כל שטח אדמתם, ששטחו 65,051 מ"ר, למרות שכ-25% ממנו הופקעו בעבר על ידי מחלקת עבודות ציבוריות לצורך סלילת כביש 70. עם זאת, בית המשפט קבע כי הנתבעת חייבת בתשלום פיצויים רק בגין השטח שהפקיעה, שעמד על 48,996 מ"ר, כולל יתרת הקרקע. זאת, משום ששתי ההפקעות בוצעו על פי דינים שונים והיו בעלות סטטוסים תכנוניים שונים, והתובע ידע או היה עליו לדעת על ההפקעה הקודמת בעת רכישת הקרקע. נקודת המחלוקת השנייה בדבר שווי הקרקע המופקעת הייתה נוחה יותר לתובע. בית המשפט קיבל את הטענה כי עסקאות השוואה שנערכו בסמוך למועד הקובע ובסמוך לו הן דרך מתאימה לקביעת שווי השוק של הקרקע, אשר צריכה להתבסס על עקרון המוכר מרצון הקונה. לאחר בחינת העסקאות שהוצגו, הגיע בית המשפט למסקנה כי שווי השוק של הקרקע המופקעת הוא 8,500 דולר לדונם. תביעת התובע לתשלומים נוספים בגין מיסים והוצאות רכישה נדחתה, שכן בית המשפט פירש את החוק כך שמדובר באחריות המוכר. הנתבע חויב לשלם לתובע סך של 1,683,435 ₪ כפיצוי, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית צמודה, בניכוי סכומים שכבר שולמו. סכום זה כלל גם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. כל התשלומים היו אמורים להתבצע בתוך 30 עד 45 יום מפסק הדין, ולאחר מכן יתווספו הפרשי הצמדה וריבית.