עת"א 9029-07-11

תקציר

אסיר, המרצה מאסר עולם מאז 1986 בגין עבירות ביטחוניות חמורות, עתר לפגוש את אחייניתו, שגודלה על ידו לאחר רצח אביה. בקשתו של העותר נדחתה על ידי רשויות הכלא בנימוק שלא ניתק את קשריו עם הארגון העוין אליו השתייך וכדי להימנע מפגיעה אפשרית בביטחון המדינה. הדוד והאחיינית קיימו פגישה קצרה במהלך הדיון, והשופט התיר לחיצת יד ביניהם בתום הדיון, תוך התחשבות בהיבט ההומניטרי הנובע מחוויותיה הטראומטיות של האחיינית. השופט אישר את החלטת רשויות הכלא, בנימוק של חשש לגיטימי לביטחון המדינה, היעדר ראיות לניתוק הקשרים עם הארגון העוין וחוסר יכולתו של העותר להצדיק את הבקשה על בסיס עקרונות המשפט המנהלי. השופט הדגיש את סמכותו המצומצמת של הגוף המנהלי ואת החשיבות של מניעת ערוצי תקשורת עם ארגונים עוינים, ומצא את ההחלטה סבירה ומידתית. יתר על כן, השופט לא ראה באחיינית קרובת משפחה מדרגה ראשונה, וגם אם כן, ההחלטה עדיין עומדת בעינה. לפיכך נדחתה העתירה לביקור והחלטת רשויות הכלא נותרה ללא הפרעה.