בע"מ 5072/10

תקציר

התיק בוחן את הסוגיה השנויה במחלוקת האם יש לאפשר למשיבה, ילידת ניו זילנד, להגר מישראל לניו זילנד עם ילדיה הקטינים. בתחילה נפגשו שני הצדדים בניו זילנד, הפכו ליהודים ועלו לישראל, שם התדרדרו יחסיהם. בית המשפט לענייני משפחה בירושלים העניק משמורת למשיבה אך דחה את בקשתה לעלות עם הילדים. נשקלו שתי חוות דעת של מומחים: האחת של ד"ר גוטליב, שהצביעה על כך שהמעבר של המשיבה עלול לנתק את הקשר עם האב והשנייה של ד"ר דיוויס, שהכיר בקשייה של המשיבה אך הכיר בניו זילנד כסביבה טובה יותר עבורה לטפל בילדים. בית המשפט המחוזי בירושלים הפך את החלטת בית המשפט לענייני משפחה, ותמך בעלייתה של המשיבה על רקע מצבה המאתגר בישראל, היעדר תמיכה משפחתית וחוסר יכולתה להשתלב. בית המשפט המחוזי קבע הנחיות להסדרי ראייה, שהבטיחו כי האב יוכל לשמור על קשר למרות המרחק הגיאוגרפי. בערעור נוסף אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי, תוך הדגשת טובת הילדים התואמת את טובת ההורה המשמורן, שמצבו ישתפר בניו זילנד. ההחלטה הדגישה את הצורך החיוני ביציבות ובזמינות של תמיכה קהילתית ומשפחתית בניו זילנד, והדגישה את החשיבות של שמירה על הקשר של האב עם הילדים תוך עידוד גישה שיתופית המקדמת את רווחתם. למרות הערעורים, הגיע בית המשפט למסקנה כי מעברו של המשיב ישרת את הקטינים בצורה הטובה ביותר, ידאג להמשך התפתחותם בתנאים משופרים, וקבע מועד אחרון לעלייה, תוך הדגשת חובתם של שני ההורים להתמקד בטובת הילדים.